מאת יעל עידן
יום היוגה הבינלאומי הוא הזמנה מבחינתי, בכל שנה מחדש, להרהר על מהי יוגה עבורי?
באיזה אופן דרך החיים ותרגול היוגה פוגשים אותי ביום יום ולא רק על המזרן בתרגול אישי או שיעור.
כיצד הערכים הללו זולגים אל תוך חיי וגופי בכל רגע נתון.
בנוסף זוהי הזדמנות להעלות למודעות, כל שנה מחדש,
את היוגה על כל זרמיה ולקרוא לעוד ועוד אנשים להתנסות ולפתוח עבורם את הצוהר כל פעם מחדש.
מאז שאני זוכרת את עצמי, עבודה עם הגוף הייתה כלי הביטוי שלי,
הדרך שלי לתקשר עם עצמי ועם הסביבה באופן הכי מדויק.
הגוף תמיד ידע לבטא את מה שהרגשתי בפנים וההפך.
הידיעה שהגוף והנפש קשורים אחד בשני היא ידיעה ברורה עבורי.
נתקלתי ביוגה כבר לפני הצבא והתחלתי להתנסות בזרמים שונים.
ניסיתי לחפש מה מדוייק עבורי.
כשהגעתי לאיינגאר יוגה הבנתי שזו לגמרי השיטה והדרך בה אני בוחרת לתרגל או יותר נכון לצעוד.
איינגאר, מצד אחד, באמצעות ידע הכולל הוראות ברורות וחדות,
המאפשרות לגייס ולערב באופן מדויק את הערכות איברי הגוף בתוך התנוחה,
איפשר לאחוז במפתח הנכון בכדי להיכנס פנימה אל תוך עצמנו.
מהצד השני, נתן את היכולת לחקור את התנוחה באינספור וריאציות ובאמצעות כל כך הרבה דרכים עם האביזרים,
ובכך להגמיש את המחשבה ולייצר עוד ועוד טווחי חופש ובחירה בגוף ובנפש. כלומר מסגרת לצד חופש פעולה רחב.
היוגה תמכה ותומכת בי לאורך כל שלבי החיים עד כה.
היו שנים בהן התרגול שלי היה אינטנסיבי מאד וחזק והיו תקופות שבהן הזדקקתי לתרגול רך ומשקם.
התחנות שעוברים עם התרגול הן קסומות ולעתים משויכות לגיל של המתרגל,
להלך הרוח באותה התקופה, לצרכים הרגשיים ו/או הפיזיים, לדרך הרוחנית, למצב פיזי ועוד.
היוגה גם תמכה בי ורוממה אותי בזמנים קשים ומורכבים.
אני זוכרת את הפעם הראשונה בה תרגלתי אחרי מות אמי – ביום שלאחר השבעה הגוף והנפש הרגישו חסרי כל.
תחושת כבדות, נוקשות ועייפות גדולה. אך לאט לאט, עם הרמת היד הראשונה והתארכות התנועה,
זרימת האנרגיה החלה לבצבץ ובכל דקה הצלחתי להיטען עוד ועוד בהדרגה ואיטיות, בקצב שלי.
בסיום התרגול, בעת תנוחת השוואסנה (הרפיה),
זו הפעם הראשונה שבעצם הבנתי את פירוש המילה בסנסקריט – תנוחת הגופה.
נזכרתי איך אחד המורים בפונה סיפר שאיינגאר אמר לא פעם ששוואסנה זוהי אחת התנוחות המאתגרות ביותר ופתאום הבנתי למה.
המחשבות על אי השליטה, הארעיות, היכולת לשחרר, להיפרד.
הבנתי את משמעות המילה לתרגל, כל פעם מחדש, כל יום ביומו בלי קשר למה שהצלחנו או לא הצלחנו אתמול.
היכולת לחוות באופן מלא ושלם בכל פעם את הנוכחות בכאן ועכשיו,
לחזור שוב ושוב ולהרגיש את האינסופיות של הלימוד והתחושות העולות ומשתנות בכל רגע כמו שהגוף שלנו משתנה כל הזמן.
היוגה מלווה גם בחיי היומיום ומאפשרת להתמודד עם מצבי רגש שעולים בזמן תרגול כמו קושי,
סבל, שמחה, תסכול, השוואה, הצלחה, כישלון, שינויים ומעברים בין מצבי תודעה.
ככל שאנחנו מתמודדים ומתרגלים על המזרן כך אפשר לתרגם את מצבי הרגש ואיך הם באים לידי ביטוי בחיים מחוץ למזרן.
ממש כמו אימון. איך אני מתמודדת עם קושי בזמן תרגול ?
ואיך יהיה הקשר או היישום של האימון הזה בזמן קושי בחיים בסיטואציה אחרת?
כיצד אני חווה כאב? ממש כמו אימון התודעה בזמן ישיבה במדיטציה.
הרצון להרחיק בין גירוי לתגובה אוטומטית קורה גם ביוגה.
היכולת להתבונן על המצבים השונים ולדעת מתי להרפות,
מתי לשחרר ומתי להמשיך הלאה ולעבור את הקושי, בכל פעם בהתאם לסיטואציה.
בנוסף לתחושות שלי בתור מתרגלת אני צופה בתלמידים שלי,
שמלבד השיפור או השימור הפיזי, יכולת התודעה שלהם הולכת ומתרחבת מתרגול לתרגול.
כלומר בד בבד זה קורה. היכולת ללמוד לנשום,
או בתור התחלה לשים לב לנשימה לצפות בשינויים ובכך להבחין טוב יותר ומדויק יותר בתחושות שלהם.
היכולת שלהם להכיר את גופם, לשלוט עליו ומצד שני ללמוד גם לשחרר במצבים מסוימים.
לא פעם הם מספרים לי כי יש שיפור שהורגש להם היטב בכל מיני רבדים אחרים בחייהם,
בדברים שהם רצו לעשות הרבה זמן ודחו ופתאום יש להם את הדרייב,
המשמעת וההנעה הפנימית. החוסן הנפשי הולך ומתחזק.
הביטחון בעצמם ובגופם. אפשר לראות זאת בכל הגילאים. ואני עובדת עם אנשים מגיל 4 ועד 90 🙂
אפשר לראות מכנה משותף בו היוגה מהווה עבורם בסיס איתן ויציב בעצמם, ככלי יעיל ומיטבי.
להשלמת התרגול, ראו את כל ציוד היוגה שלנו: שמיכות, קוביות, חגורות וכסאות.
תרגול נעים לכולם.
